קניית ביקורות בגוגל: למה לא, ומה קורה לעסק שעושה את זה
מה מדיניות Google אומרת על ביקורות קנויות ומתוגמלות, מה קורה לכרטיס העסקי שנתפס, איך מזהים הצעות כאלה, ומה כן מותר.
יש לכם שאלה על העסק שלכם? שאלו אותי בוואטסאפ
קניית ביקורות בגוגל אסורה. מדיניות התוכן של Google למפות מגדירה ביקורות ודירוגים ששולם עליהם, ישירות או בשווה כסף, כמעורבות מזויפת שמוסרת מהמפות. ומעבר להסרה, לפי דף העזרה על הגבלות בכרטיס העסקי, עסק שנתפס עלול לגלות שהכרטיס שלו לא יכול לקבל ביקורות חדשות, שהביקורות הקיימות שלו מוסתרות לתקופה, ושמוצגת ללקוחות אזהרה שביקורות מזויפות הוסרו. במדריך הזה: מה בדיוק אסור, מה קורה לכרטיס, איך מזהים הצעות כאלה, ומה כן מותר.
מה מדיניות Google אומרת על ביקורות קנויות
המדיניות של Google למפות פותחת בעיקרון אחד: ביקורת או דירוג צריכים לשקף חוויה אמיתית עם העסק, ולהיות כנים ולא מוטים. כל השאר נגזר מזה. תחת הכותרת ״מעורבות מזויפת״ (Fake engagement) היא מונה, בין השאר:
- ביקורות או דירוגים ששולם עליהם, בכסף או בשווה כסף.
- תוכן שלא מבוסס על חוויה אמיתית או שלא מתאר נכון את המקום.
- תוכן שפורסם מכמה חשבונות על ידי אדם אחד או לבקשתו.
- תוכן שפורסם בעזרת אמולטור או כל שיטה אחרת שמחקה מעורבות אמיתית.
ובנפרד, המדיניות אוסרת על בעלי עסקים להציע תמריץ, כמו תשלום, הנחה, מוצר או שירות בחינם, בתמורה לכתיבת ביקורת או בתמורה לשינוי או מחיקה של ביקורת שלילית.
מה נחשב ״קנייה״ גם בלי לשלם כסף
רוב בעלי העסקים לא חושבים על עצמם כמי שקונים ביקורות. אבל תחת הכותרת ״מניפולציה בדירוג״ (Rating manipulation) המדיניות כוללת גם מקרים שנראים תמימים:
| מה עושים | למה זה אסור לפי המדיניות |
|---|---|
| הנחה בביקור הבא למי שכותב ביקורת | תמריץ בתמורה לביקורת, גם כשהלקוח אמיתי |
| ביקורות מבני משפחה, חברים או עובדים | ניגוד עניינים: קשר אישי, העסקה או קשר חוזי |
| בקשת ביקורת רק מלקוחות מרוצים | בקשה סלקטיבית של ביקורות חיוביות |
| יעד של מספר ביקורות לעובדים | בעלי עסקים לא רשאים לבקש מהצוות להשיג מספר מסוים של ביקורות |
| בקשה מהלקוח לכתוב משפט מסוים או את שם העובד | אסור לבקש שתוכן מסוים ייכלל בביקורת |
| לחץ על הלקוח לכתוב ביקורת כשהוא עדיין בעסק | המדיניות אוסרת לדרוש או ללחוץ בזמן שהלקוח במקום |
המדיניות מזכירה גם ״נפחים או דפוסים חריגים״ של ביקורות שמעידים על ניסיון להשפיע על הדירוג. גל של עשרות ביקורות בשבוע אחד, אחרי חודשים של שקט, הוא בדיוק דפוס כזה, גם אם כל הביקורות נכתבו על ידי אנשים אמיתיים בתמורה לטובה כלשהי.
מה קורה לכרטיס העסקי שנתפס
השלב הראשון הוא הסרת הביקורות שזוהו. אבל דף העזרה של Google על הגבלות בכרטיס מפרט מה יכול לבוא אחריו, כשגוגל קובעת שבעל העסק עצמו הפר את מדיניות המעורבות המזויפת. הדוגמאות שהיא נותנת:
- הכרטיס לא יכול לקבל ביקורות או דירוגים חדשים לתקופה מסוימת.
- הביקורות והדירוגים הקיימים מוסתרים לתקופה מסוימת, כולל הביקורות האמיתיות שצברתם.
- מוצגת אזהרה ללקוחות שביקורות מזויפות הוסרו מהכרטיס.
גוגל כותבת שהיא מודיעה לבעל העסק במייל לפני שהיא מפעילה הגבלה, ושאפשר להגיש ערעור. אבל גם אם הערעור מצליח, בתקופה שבה הכרטיס מסומן כל לקוח שמחפש את השירות שלכם רואה עסק בלי ביקורות, או עסק עם אזהרה. לעסק שמקבל את רוב הפניות מהמפה זה המחיר האמיתי: לא רק הביקורות שנקנו, אלא האמון בכל הכרטיס.
למה ביקורות קנויות גם לא עובדות
נניח לרגע שהביקורות לא היו מתגלות. עדיין יש שתי סיבות שהן מביאות פחות ממה שנראה:
הלקוחות קוראים. ביקורת שנכתבה בלי חוויה אמיתית נוטה להיות כללית: ״שירות מעולה, ממליץ בחום״, בלי פרט אחד על העבודה. לקוח שמשווה בין שלושה עסקים במפה רואה את ההבדל בין עשר ביקורות כאלה לבין שלוש שמתארות מה בדיוק קרה. ביקורות אמיתיות מכילות את הפרטים שמשכנעים: איזו תקלה, כמה זמן לקח, איך העובד התנהג.
הדירוג במפה לא נקבע רק מכמות. גוגל כותבת בדף העזרה על הדירוג המקומי שהתוצאות המקומיות מבוססות בעיקר על רלוונטיות, מרחק ובולטות, ושאין דרך לבקש או לשלם על דירוג מקומי טוב יותר. ביקורות הן חלק מהבולטות, אבל הן לא מחליפות כרטיס מלא, אתר שעונה על החיפוש ופעילות אמיתית באזור.
איך מזהים הצעה לקניית ביקורות
הצעות כאלה יכולות להגיע בוואטסאפ, במייל או בקבוצות של בעלי עסקים, ולא תמיד במילים ״קניית ביקורות״. סימנים לזהות:
- חבילה במחיר לפי כמות: ״10 ביקורות״, ״50 ביקורות״, עם מחיר לכל ביקורת.
- הבטחה ל״ביקורות מחשבונות ישראליים אמיתיים״ או ל״משתמשים מקומיים״. חשבון אמיתי שכותב על עסק שלא היה בו הוא עדיין חוויה לא אמיתית.
- ״ביקורות בטפטוף״ כדי שלא ייראה חשוד. זה בדיוק ההסבר לכך שהמוכר יודע שזה אסור.
- החלפת ביקורות בין עסקים בקבוצה: אני כותב לך, אתה כותב לי. זו ביקורת בלי חוויה, בתמורה לטובה.
ויש גם הכיוון ההפוך. Google מתארת בדף העזרה על סחיטה באמצעות ביקורות שליליות תרחיש שבו מופיע גל פתאומי של ביקורות של כוכב אחד או שניים, ואחריו דרישה לכסף או לשירות בתמורה להסרתן. ההנחיה שלה ברורה: לא לשלם, לא לנהל משא ומתן, לאסוף צילומי מסך של כל ההתכתבות ולדווח בטופס הייעודי.
מה עושים כשמתחרה קונה ביקורות
אפשר לדווח לגוגל על ביקורת שנראית מזויפת. לפי דף העזרה על דיווח על ביקורות, כל ביקורת אפשר לדווח, אבל רק ביקורות שמפרות את המדיניות מוסרות, ובדיקת הדיווח נמשכת בדרך כלל כמה ימים. Google גם כותבת שאין לדווח על ביקורת רק כי אתם לא מסכימים איתה.
בכל מקרה, לא כדאי לבנות על הדיווח כאסטרטגיה. גם כשהביקורות של המתחרה מוסרות, זה לא מוסיף לכם אף ביקורת. מה שמזיז את ההשוואה במפה הוא הכרטיס שלכם.
מה כן מותר: הדרך החוקית לצבור ביקורות
המדיניות של Google אומרת במפורש מה מותר: לבקש ולעודד לקוחות לכתוב ביקורת שמשקפת חוויה אמיתית, בלי להציע תמריץ ובלי לנסות להשפיע על הדירוג או על התוכן. בפועל זה אומר:
- לבקש מכל לקוח, לא רק מהמרוצים, בסיום העבודה.
- לשלוח קישור ישיר לכתיבת ביקורת, כדי שלא יצטרכו לחפש את העסק.
- לבקש פעם אחת, בלי הטבה ובלי לבקש ניסוח מסוים.
- לענות לכל ביקורת, כולל השליליות, כי מי שקורא את התגובה הוא הלקוח הבא.
נוסחים מוכנים לבקשה, קישור ו-QR ומבנה תגובה לביקורת שלילית יש במדריך איך לקבל ביקורות בגוגל. ואם אין לכם זמן לנהל את זה בעצמכם, בעמוד ניהול ביקורות גוגל מפורט איך אנחנו בונים את התהליך הזה לעסק, בלי לקנות ביקורות ובלי לכתוב אותן בשם לקוחות. על התמונה הרחבה של מה שאנשים רואים כשהם מחפשים את העסק יש מדריך ניהול מוניטין באינטרנט.
הגיעה אליכם הצעה לקנות ביקורות ואתם לא בטוחים מה היא? השאירו פרטים ונחזור אליכם עם תמונת מצב של הכרטיס ושל קצב הביקורות שלו, בלי התחייבות.